הבן שלי, בן אחת עשרה, שאל אותי למה אנחנו צופים בגמר של מונדיאל 2026 אם ישראל לא שם. לא ידעתי מה לענות לו. "כי ככה זה בכדורגל," אמרתי בסוף, ואפילו אני לא הייתי בטוח שזאת תשובה. הוא קיבל את זה, ישב לצידי, וצפינו ביחד בגמר של נבחרות שאנחנו מכירים רק מהכותרות.
אבל הסיפור של כדורגל ישראל הוא הרבה יותר מהיעדרות. הוא סיפור של ארץ קטנה שהצליחה פעם לעשות את הבלתי יאמן, ומצאה את עצמה אחר כך בגלות פוליטית שמשחקים כדורגל לא יכלו להכריע. ארץ שכוכביה שיחקו בליגות הגדולות ביותר בעולם, בעוד הנבחרת חיפשה את מקומה בין היבשות.
ראשית הכדורגל הישראלי: מ-1934 ועד להקמת המדינה
הכדורגל הגיע לארץ ישראל המנדטורית עוד לפני המדינה. בשנת 1934, כשהפדרציה הבין-לאומית לכדורגל חגגה רק ארבעה גביעי עולם בחשבון, הנבחרת הארצישראלית ניסתה בפעם הראשונה לעבור את שלב ההכשרה לתחרות הגדולה ביותר בספורט. ניסיון ראשון שלא נשא פרי, אבל ניסיון שסימל כוונה.
בשנות הארבעים, הכדורגל גדל כחלק מהמנגנון הצברי המתגבש. קבוצות כמו מכבי תל אביב והפועל תל אביב התחרו בחוסר אמצעים אבל עם שפע של תשוקה. שחקני אותה תקופה לא ידעו על חוזים ועל סוכנים. הם ידעו על ריצה, על שמש, על דשא יבש שלא תמיד שיתף פעולה.
המדינה קמה ב-1948, ובמקביל הוקמה הפדרציה לכדורגל בישראל. בשנות החמישים, ישראל שיחקה בזונות שונות של הקונפדרציות הבין-לאומיות, כשהגאוגרפיה הפוליטית של האזור כבר יצרה בעיות ראשונות. לחוקי הכדורגל ולהבנת המשחק לעומק, קראו את המדריך שלנו.
ישראל בגביע העולם: ההישג של 1970 ומה קרה אחרי
1970. מקסיקו. בצהריים לטיניים, נבחרת ישראל שיחקה את שלושת המשחקים היחידים שלה בגביע עולם עד היום.
הדרך לשם הייתה בפני עצמה הישג. ישראל עברה את שלב ההכשרות דרך הזון האסייתי-אוקיאני, משחק אחר משחק, בתנאים שלא דמו בכלל לתנאי הטורניר עצמו. השידורים הגיעו לישראל באיחורים, התוצאות הופיעו בעיתונים יום אחרי שהתרחשו. אבל הנבחרת עשתה את עבודתה בשקט ויצאה למקסיקו. מרדכי ספיגלר, הכוכב של אותה נבחרת, ניגש לאותם משחקים עם ביטחון שאנחנו, כמדינה, לא תמיד נותנים לעצמנו.
במשחק הראשון, ישראל הפסידה 0:2 לאורוגוואי, אחת מנבחרות אמריקה הדרומית המכובדות. במשחק השני, הגיעה ל-1:1 מול שוודיה, עם שעריו של ספיגלר. ובמשחק השלישי, 0:0 מול איטליה שהגיעה לגמר. ישראל יצאה מהבמה, אבל לא בחרפה. שלושה משחקים: תיקו מול שוודיה ואיטליה, ותבוסה אחת לאורוגוואי.
שמעתי פעם מאוהד ותיק שהגול של ספיגלר מול שוודיה היה הרגע הכי שקט שחווה מול הטלוויזיה: כולם בסלון עצרו לנשום, אף אחד לא הרים קול, כאילו לא האמינו שזה קרה ממש. "חשבתי שאני חולם," הוא אמר. "בדקתי שוב ושוב אם הטלוויזיה מציגה את הכדור נכון."
נבחרת ישראל בעידן המודרני: מהגלות הפוליטית לבית האירופי
מה שקרה אחרי 1970 הוא פרק עצוב בהיסטוריה של כדורגל ישראל, ולא רבים מדברים עליו בפתיחות.
במהלך שנות השבעים, לחץ פוליטי ממדינות ערביות גרם לכך שישראל לא יכלה לשחק בתחרויות הסדירות של הזון האסייתי. ישראל מצאה את עצמה ללא בית כדורגלי בין-לאומי לתקופה ממושכת. עשרות שנים של ניסיונות, של כניסה ויציאה מזונות שונים, של תחרויות בינוניות ומשחקים ידידותיים שנועדו לשמור על חיוניות הנבחרת.
ב-1992 החל פרק חדש. ה-UEFA קיבלה את ישראל, וישראל החלה לשחק הכשרות לגביע עולם ואליפויות אירופה, מול נבחרות כמו ספרד, צרפת וגרמניה. הרמה עלתה, וגם המאמצים. בכל קבוצת הכשרה, ישראל גילתה שהמרחק בינה לבין הנבחרות הגדולות מדיד, לא אינסופי.
קמפיינים מסוימים הביאו את ישראל קרוב. בהכשרות לגביע עולם 1998 בצרפת, ישראל סיימה את קבוצת האירופה שלה במקום שלא הכניס אותה לסיבוב הבא. בשנות האלפיים, ישראל הגיעה קרוב לסיבובי פלייאוף יותר מפעם אחת. ישראל הרחה את האפשרות ולא הצליחה להגשים אותה.
ליגת האומות הייתה עוד שלב בסיפור. ישראל שיחקה טוב בקבוצות שונות, ניצחה נבחרות מכובדות, אבל לא הצליחה לתרגם את זה להכשרות מונדיאל. הפער בין ביצועים בליגת האומות לביצועים בהכשרות הוא תעלומה שמדריכים ישראלים עדיין מנסים לפתור.
כוכבי הכדורגל הישראלי לאורך ההיסטוריה
אחד הדברים שתמיד הפתיעו אותי, כשחשבתי על כדורגל ישראל, הוא כמה כישרון יצא מהמדינה הזאת לליגות הגדולות.
רוני רוזנטל שיחק בליברפול ב-1990 וסיים את החלק שלו בעונה עם שבע שערות בשמונה משחקי הליגה האנגלית. הוא לא היה עסקת קידום מכירות. הוא היה שחקן. יוסי בניון שיחק בחולצת ליברפול, צ'לסי וארסנל. בשנות פעילותו הוא הביא את הליגה האנגלית הגדולה לאוזניים ישראליות בצורה שאף שחקן ישראלי לא עשה לפניו.
ויש לי עמדה שחלק מהאוהדים הוותיקים יתנגדו לה: בניון היה כדורגלן טוב יותר מספיגלר. לא מהותי יותר, לא תרם יותר לאגדה הישראלית, אבל טכנית, ביצועית, בתור שחקן בליגות הגדולות של העולם, בניון חי ברמה שספיגלר לא הגיע אליה. ספיגלר חשוב לנו יותר כי הוא היה שם ב-1970, הרגע שמגדיר אותנו. אבל כישרון לא מודדים לפי מי היה שם.
אבי נמני, שרבים מכנים אותו "הנסיך של הכדורגל הישראלי", הביא סגנון ואינטליגנציה שכמעט לא ראינו בנבחרת. שרן ייני, קפטן הנבחרת בשנים האחרונות, ייצג את ישראל עם כבוד שנבנה מסבלנות ועבודה. ומנור סולומון, הדור החדש, שיחק בפרמייר ליג עם פולהאם. הוא 27 שנה, הוא ישראלי, והעולם הגדול הכיר בשמו.
יש משהו מוזר בלראות שחקן ישראלי במשחק פרמייר ליג. לא גאווה לאומנית גדולה, יותר תחושה של ריחוק. "הוא בא מאותה ארץ שממנה אני," אני חושב, "ועכשיו הוא שם." אותו ריחוק הוא גם מה שמגדיר את הפחד שאנחנו תמיד חיים בו: שמא הכישרון שיצא לא יחזור.
מונדיאל 2026: איפה עמדה ישראל ומה למדנו
ישראל לא הייתה במונדיאל 2026. לכיסוי הטורניר הזה, כולל הדרמה שסביב מסי, יש לנו מאמר מקיף.
ישראל שיחקה את ביטולי ההכשרות בקבוצת אירופה. היא לא עברה. האכזבה הייתה ספציפית ולא מפתיעה, אם עוקבים.
ב-19 ביולי, ביום הגמר, ישראל צפתה. כמו שישראל צופה מאז 1970. ואז עלה לי ספיגלר בראש. חמישים וארבע שנה אחרי שהוא שיחק את שלושת המשחקים האלה במקסיקו, ועדיין אנחנו מגדירים את עצמנו על פיהם. זה אולי הדבר הכי ישראלי בכדורגל ישראל: שההישג הגדול ביותר שלנו הוא פרק אחד שנמשך שלושה שבועות, לפני יותר מחמישים שנה.
אבל יש משהו בלהיות צופה שמלמד. אתה רואה כיצד נבנות נבחרות, כיצד מאמן מעצב קבוצה. ישראל ב-2026 לא הייתה ליד הגמר, אבל היא לא הייתה ליד התחתית גם. הנקודות, כמובן, אינן מספיקות.
עתיד הכדורגל הישראלי: הכדורגל הצעיר, הליגה המקצועית
כשאני חושב על עתיד הכדורגל הישראלי, אני חושב על שני דברים: הצעירים, והמבנה.
הצעירים כבר שם. יש שחקנים ישראלים שמשחקים בנוער של קבוצות אירופיות. לחלקם יש אזרחות כפולה, אבל גם כישרון שהעולם מתחיל לזהות. השאלה היא אם ישראל תצליח לגייס אותם לנבחרת לפני שמדינה אחרת תגייס אותם לשלה.
המבנה הוא הדאגה שלי. ליגת העל בישראל מתנהלת עם קבוצות גדולות שמתחרות ביניהן, כשמכבי תל אביב והפועל תל אביב שולטות באופן שלא תמיד מטפח תחרות אמיתית בשאר הליגה. אני לא אומר שזה רע לגמרי. אני אומר שזה מגביל. כדי שישראל תגיע למונדיאל הבא, היא צריכה מאמן שיודע לבנות שיטה שמתאימה לשחקנים שיש לה, לא לשחקנים שהיא הייתה רוצה שיהיו לה. היא צריכה אקדמיות נוער שמכינות שחקנים אתלטים ולא רק שחקנים טכניים.
יש לי חבר שגדל ביפן ועבר לגור בישראל. לפני שנה הוא שאל אותי מה הכי מיוחד בכדורגל ישראלי. חשבתי קצת ואמרתי לו: "שאנחנו אוהבים את זה בצורה שלא מצדיקה את הייסורים." הוא לא הבין לגמרי. אני לא בטוח שהייתי יכול להסביר לו.
שאלות ותשובות נפוצות
מתי ישראל השתתפה בגביע עולם?
פעם אחת. גביע עולם 1970 במקסיקו. שלושה משחקים: תיקו מול שוודיה (1:1, כולל שער של ספיגלר) ומול איטליה (0:0), ותבוסה אחת לאורוגוואי (0:2).
למה ישראל לא שיחקה בגביע עולם מאז 1970?
שילוב של גורמים. בשנות השבעים, לחץ פוליטי הוציא את ישראל מהזון האסייתי, ועד 1992 ישראל לא שיחקה בתחרויות הסדירות של UEFA. מאז 1992, ישראל שיחקה בהכשרות אירופיות ולא עברה, גם כשהגיעה קרוב.
מי הכוכב הגדול של הכדורגל הישראלי בכל הזמנים?
שאלה שכל אוהד ישראלי רב עליה. מרדכי ספיגלר הוא מי שמגדיר את 1970. יוסי בניון חי ברמה הכי גבוהה בפועל עם שנים בחולצות של ליברפול, צ'לסי וארסנל. ולאחרונה, מנור סולומון הוא השם שהעולם מכיר.
מה הייתה תקופת השיא של הכדורגל הישראלי?
1970 היה השיא ההיסטורי. אבל יש הטוענים שהקמפיינים של שנות התשעים, עם ישראל ב-UEFA, הביאו את הנבחרת הכי קרוב למונדיאל נוסף. כל תקופה מגדירה שיא אחרת.
האם ישראל מוכנה לגביע עולם 2030?
הפוטנציאל קיים. השאלה היא אם השינויים המבניים יקרו בזמן, ואם ישראל תשכיל לנצל את הדור הנוכחי של שחקנים שגדלו לצד אירופה.
אילו שחקנים ישראלים שיחקו בליגות האירופיות הגדולות?
הרשימה ארוכה מכפי שרוב האוהדים חושבים. רוני רוזנטל (ליברפול), יוסי בניון (ליברפול, צ'לסי, ארסנל), אבי נמני (אטלטיקו מדריד, דרבי קאונטי), עידן טל (אוורטון), בן חיים (בולטון, פורטסמות'), שרן ייני (מכבי תל אביב ובחו"ל: הולנד, ויטסה), ומנור סולומון (פולהאם, שחלאד'). כל אחד מהם פרק בפני עצמו, וכל אחד מהם הוכיח שהכישרון הישראלי אמיתי כשמאפשרים לו לצמוח בסביבה הנכונה. כדאי לא לשכוח: הליגה הישראלית בחלק מהמקרים לא נתנה להם את הכלים. הם יצאו כי היה להם ברירה לצאת.
האם ישראל אי פעם הגיעה לפלייאוף להכשרה לגביע עולם?
ישראל לא הגיעה לפלייאוף הכשרה לגביע עולם, אבל הגיעה קרוב מאוד בכמה מערכות הכשרה אירופיות. הרגע הזה נגע באוהדים בצורה שהכשרה רגילה לא הייתה יכולה: הרגשת "כמעט" היא חדה יותר מהרגשת "לא". ישראל יודעת את זה טוב מדי.
מה הקשר בין גביע העולם 1970 לזהות הכדורגל הישראלי?
הקשר מורכב. 1970 נהפך לנקודת הגדרה של מה שאנחנו מסוגלים לעשות. הבעיה היא ש-54 שנה אחרי, אנחנו עדיין מגדירים את עצמנו על פי שלושה משחקים שהתרחשו לפני שרוב האוהדים הישראלים נולדו. זה מספק, וגם קצת עצוב. הישג אמיתי לא אמור להפוך לגבול של ציפיות. הדור הצעיר לא חי את 1970. הם צריכים 1970 שלהם, ואם הכדורגל הישראלי לא ייצר להם כזה, הם ימשיכו לצפות בגמר של אחרים ולשאול את אותה שאלה שבנו של שאל אותי.