משמורת משותפת – האם תשלום המזונות מתבטל ואילו תנאים נדרשים?

משמורת משותפת היא הסדר בו שני ההורים מתחלקים באחריות ובזמן הגידול של ילדיהם באופן שוויוני או כמעט שוויוני לאחר הגירושין. בשנים האחרונות, יותר ויותר משפחות מאמצות משמורת משותפת מתוך הבנה שטובת הילד היא להמשיך בקשר משמעותי עם שני הוריו. אז כיצד משפיע הסדר הראייה על המזונות? מה אומר החוק החדש על משמורת משותפת? ומהי חלוקת הימים? ריכזנו עבורכם את כל מה שאתם חייבים לדעת לפני ההסכמה על משמורת משותפת.

מהי משמורת משותפת?

משמורת משותפת היא הסדר משפטי שבו שני ההורים חולקים באופן שווה (או כמעט שווה) את האחריות לטיפול וגידול ילדיהם לאחר הפרידה. בניגוד למשמורת מלאה (בה הורה אחד מחזיק בילדים ברוב הזמן וההורה השני מקבל זמני שהות מצומצמים), המשמורת המשותפת מבטאת שוויון הורי  – שני ההורים מעורבים ביום-יום של הילדים ושניהם שותפים בקבלת החלטות מהותיות (חינוך, בריאות, מגורים וכו'). 

במשמורת משותפת הילדים שוהים לסירוגין אצל שני ההורים לפי חלוקת זמן ברורה, לעיתים קרובות חלוקה שווה בשווה או קרוב לכך. בדרך כלל, ימי החלוקה נקבעים באמצעות הסכם משמורת משותפת כתוב ומוסכם על ידי שני הצדדים. 

מדובר בפתרון שהופך יותר ויותר לנפוץ בבתי המשפט לענייני משפחה בישראל, מתוך מטרה לשמור על טובת הילדים ולאפשר להם יציבות עם שני ההורים. עם זאת, משמורת משותפת דורשת תנאים מסוימים של שיתוף פעולה וקרבה גיאוגרפית בין ההורים כדי להצליח.

מה ההבדל בין משמורת מלאה למשמורת משותפת?

אילו תנאים נדרשים למשמורת משותפת?

לא כל זוג גרוש יכול או צריך לקיים משמורת משותפת, מדובר בהסדר המתאים רק בתנאים מסוימים:

• שיתוף הפעולה בין ההורים צריך להיות טוב דיו: עליהם לתקשר באופן ענייני וקבוע, ולקבל החלטות במשותף למען הילדים, גם אם היחסים האישיים מתוחים. ההורים יצטרכו לתאם ביניהם החלטות כמעט בכל יום, כמו למשל מקרים הנוגעים לענייני הלו"ז של הילדים, פעילויות, צרכים רפואיים, חינוכיים ועוד. לכן, נדרש בסיס של אמון ותקשורת.
• קרבה גיאוגרפית: כדי שמשמורת משותפת תהיה יעילה, על ההורים לגור במרחק סביר זה מזה (עדיף באותה עיר/אזור). קירבה לבתי הספר, גני הילדים והחוגים של הקטינים חיונית. למעשה, הורים במשמורת משותפת לרוב ייאלצו לגור בקרבת אחד לשני לטובת ילדיהם, ולהתאים את סדרי חייהם למצב זה. אם ההורים גרים רחוק מאוד זה מזה, הסידור נעשה כמעט בלתי אפשרי מבחינה לוגיסטית וחברתית לילד.
• שני ההורים צריכים להיות כשירים וחדורי מוטיבציה לגדל את ילדיהם: במקרים של חוסר מסוגלות הורית מוכחת מצד אחד ההורים (למשל בעיות התמכרות קשות, אלימות או הזנחה), בית המשפט לא יאשר הסדר משותף שוויוני.
•  גיל הילדים: במקרים בהם מדובר בילדים צעירים מאוד נדרש תיאום גבוה ומעברים תכופים יותר בין הבתים, מה שמחייב השקעה רבה מההורים. בתי המשפט ייבחנו גם את רצון הילד (כאשר הוא בוגר מספיק להביע דעה) ואת היציבות הרגשית שלו עם כל הורה, בעת החלטה על משמורת משותפת.

במילים אחרות: ההורים צריכים להתעלות מעל הסכסוך האישי, לשים את טובת הילדים בראש, ולשתף פעולה – גם אם לא מתוך חברות, לפחות מתוך אחריות כהורים.

האם משמורת משותפת מבטלת את תשלום המזונות?

משמורת משותפת אמנם אינה מבטלת את תשלום המזונות על פי חוק, אך היא ללא ספק יכולה להביא לכך במגוון מצבים ואף להשפיע באופן משמעותי על החישוב.

על פי הדין הישראלי

אב חייב במזונות ילדיו הקטינים גם אם הם שוהים אצלו חלק מהזמן. במיוחד לגבי ילדים מתחת לגיל 6 – החוק מטיל על האב חובה אבסולוטית לפרנס את ילדיו הקטנים, אפילו במסגרת של משמורת משותפת. לכן במצב של משמורת משותפת על פעוטות, האב בדרך כלל ימשיך לשלם מזונות (מלאים או מופחתים), בהתאם לצרכי הילדים.

לגבי ילדים מעל גיל 6

בשנים האחרונות חלה מהפכה בפסיקת החוק – בפסק דין תקדימי של בית המשפט העליון מיולי 2017 (הלכת בע"מ 919/15), נקבע שכאשר המשמורת פיזית משותפת וחלוקת הזמנים בין ההורים שוויונית, חובת המזונות מתחלקת שווה בשווה בין ההורים בגילאי 6-15, זאת בהתאם ליחס הכנסותיהם. 

המשמעות היא: אם שני ההורים משתכרים בסכומים דומים ומחלקים את זמני השהות שווה בשווה, ייתכן שהאב לא ישלם מזונות קבועים כלל. כל הורה יישא בהוצאות הילדים כשהם אצלו. במצב של פערי השתכרות משמעותיים, ההורה המשתכר יותר (גם אם הוא האם) ישלם תשלום איזון להורה השני, כדי להשוות את רמת החיים של הילדים בשני הבתים.

כיום, בפועל, בתי המשפט מיישמים את העקרונות הללו כך שבמשמורת משותפת סכום המזונות מצטמצם משמעותית בהשוואה למשמורת מלאה. במקום "נוסחה" קבועה, נבחנים ארבעה גורמים עיקריים: 

• הכנסות שני ההורים
• חלוקת זמני השהות בפועל
• צרכי הילדים
• רמת החיים אצל כל הורה

אם ההורים מרוויחים דומה והחלוקה שווה – פעמים רבות ייקבע שכל הורה נושא בהוצאות הילדים כשהם אצלו, ללא מעבר תשלומים קבועים בין ההורים. לעומת זאת, אם יש הבדלי הכנסה משמעותיים – ההורה המבוסס יותר ישלם דמי מזונות מופחתים כהשלמה, כדי להבטיח תנאים הולמים אצל שני ההורים.

חשוב להבהיר כי אין כלל אצבע מוחלט, מה שאומר שכל מקרה לגופו, ועבור כל משפחה בית המשפט יפסוק בהתאם לנסיבותיה. 

כיצד נקבעים מזונות במשמורת משותפת כיום?

בשורה התחתונה, אין פטור אוטומטי מתשלום מזונות במשמורת משותפת, אך חל שינוי מגמה משמעותי לעומת העבר. בעבר, אבות שילמו מזונות כמעט מלאים גם כשנפסקה משמורת משותפת, לעיתים עם הפחתה קלה בלבד (כ-25%). 

כיום, בעקבות פסיקות עדכניות, בגילאי 6-15 שני ההורים נושאים במזונות ילדיהם באופן שווה מדין צדקה, וחלוקת התשלומים נגזרת ישירות מיחס ההכנסות שלהם ומחלוקת הזמנים ביניהם. יש מקרים שבהם האב לא נדרש להעביר מזונות לאם בכלל כאשר המשמורת שוויונית לגמרי והכנסותיהם דומות יחד עם זאת, עבור ילדים קטנים או כשיש פערי השתכרות – עדיין יוטל תשלום מסוים על ההורה המשתכר יותר, זאת כדי לכסות את צורכי הילדים.

חשוב לזכור שמזונות ילדים הם זכות של הילד ולא של ההורה. לכן גם בהסכם משמורת משותפת, ההורים לא יכולים לוותר לחלוטין על מזונות אם הדבר אינו לטובת הילדים – בית המשפט יבחן את ההסכמות בנושא המזונות ויאשר רק אם השתכנע שהילדים לא ייפגעו מכך. כל שינוי משמעותי בנסיבות (למשל שינוי בהכנסות ההורים, מעבר של אחד ההורים לעיר רחוקה וכד') עשוי להצדיק פנייה לבית המשפט לבחינה מחדש של סכום המזונות, שכן הסדרי מזונות, כמו הסדרי משמורת, ניתנים לשינוי בכל עת בהתאם לטובת הילד.

האם יש חוק חדש לגבי משמורת משותפת בישראל?

למרות שמשמורת משותפת הפכה בשנים האחרונות להוראה נפוצה ואף מקובלת בפסיקה, אין כיום חוק חדש שמסדיר אותה באופן רשמי ומלא. יחד עם זאת, חל שינוי חקיקתי משמעותי המשפיע בעקיפין על תחום המשמורת המשותפת והוא – תיקון זמני המאפשר לבתי הדין הרבניים לדון במזונות ילדים גם ללא הסכמת שני ההורים.

מטרתו של תיקון זה הייתה להתמודד עם מצב של חוסר אחידות בין פסיקות בתי המשפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הרבניים, ובייחוד למנוע מצב של "כאוס משפטי" שנוצר עקב פסיקות סותרות. במשך עשרות שנים הייתה מקובלת ההלכה שעל פיה מזונות ילדים הם זכות עצמאית של הילד ולכן אינם יכולים להיות חלק מתביעת גירושין בבית הדין הרבני ללא הסכמת שני ההורים. כעת, במסגרת ההוראה החדשה, בתי הדין הרבניים אינם זקוקים עוד להסכמת שני ההורים על מנת לדון במזונות.

המהלך נועד לייצר מסגרת ברורה יותר ולמנוע עיכובים בהליכים, אך הוא עורר ביקורת. יש הטוענים שהתיקון מצמצם את חופש הבחירה של ההורים בבחירת הערכאה המתאימה, ואף עלול להשפיע לשלילה על מצבן של נשים במקרים שבהם הגירושין נפתחים בבית הדין הרבני. בנוסף נטען כי ישנו חשש שמזונות יהפכו לכלי מיקוח בתוך תביעות הגירושין – דבר העלול לפגוע בטובת הילדים.

למרות השינוי, חשוב להדגיש: החוק החדש אינו משנה את דיני המשמורת עצמם, וחזקת הגיל הרך עדיין קיימת בחוק. בתי המשפט מתעלים לעיתים מעל לחזקה זו כאשר טובת הילד דורשת זאת, אך לא מדובר בביטול של החזקה בחקיקה.

איך מתבצעת חלוקת הימים והסדרי הראייה במשמורת משותפת?

במסגרת משמורת משותפת, יש לקבוע מראש ולתאם בדיוק כיצד הילדים יחלקו את זמנם בין שני ההורים. הסדרי השהות נבנים כך שהילדים ישמרו על שגרה יציבה ככל האפשר, תוך נוכחות משמעותית של כל אחד מההורים בחייהם. חלוקת הימים יכולה להיעשות בכמה מודלים נפוצים:

• שבוע-שבוע (7/7): מודל שבו הילדים נמצאים שבוע שלם אצל האב, ולאחר מכן שבוע שלם אצל האם, וחוזר חלילה. חלוקה זו מעניקה יציבות של שבוע שלם בכל בית, ומתאימה לרוב לילדים גדולים יותר שיכולים לשהות פרק זמן ממושך הרחק מההורה השני.

• חלוקת שבוע קבועה: מודל גמיש יותר בו מחלקים את ימי השבוע באופן קבוע בין ההורים. למשל, נהוג בהסדרים רבים שהאב מקבל את הילדים ליומיים באמצע השבוע (כולל לינה) וכל סוף שבוע שני. לדוגמה, הילדים אצל האב מדי יום שלישי ורביעי בלילה, ואצל האם בשאר הימים, ובנוסף כל סוף-שבוע שני הם עם האב מהצהריים ביום שישי עד יום ראשון בבוקר. זהו מודל נפוץ שמאפשר לכל הורה חלק מכל שבוע.

• מודל 2-2-3: וריאציה נפוצה במיוחד לילדים צעירים, שבה החלוקה היא נעשית כאשר שני לילות בשבוע הילדים נמצאים אצל האם, לאחר מכן שני לילות אצל האב, ואז סוף-שבוע ארוך (שלושה לילות) אצל האם, ובשבוע שאחרי מתחלפים (שני לילות אצל האב, שניים אצל האם, וסופ"ש של שלושה לילות אצל האב). כך על פני שבועיים מתקבל שוויון. מודל זה נועד למנוע פרידה ממושכת מאוד של הילדים מאחד ההורים כאשר הם קטנים.

• חלוקה לא שוויונית לחלוטין: חשוב לדעת שלא תמיד החלוקה חייבת להיות 50/50 בדיוק. גם חלוקת זמנים קרובה לשוויון – למשל 60% אצל הורה אחד ו-40% אצל השני, עדיין יכולה להיחשב כמשמורת משותפת אם שני ההורים מעורבים בצורה משמעותית בחיי הילדים. בתי המשפט ובעלי המקצוע מגדירים "אחריות הורית משותפת" גם בסידורים שבהם לילד יש "קצת יותר לילות" אצל אחד ההורים, כל עוד שני הצדדים נושאים בעול הגידול באופן דומה.

בכל מודל שייבחר, המפתח הוא עקביות: לילדים צריכה להיות שגרה ברורה , כלומר עליהם לדעת אצל מי הם בכל יום, מתי המעברים מתבצעים, וכיצד נראה לוח הזמנים השבועי שלהם. ההורים צריכים לכבד את לוח הזמנים שנקבע בהסכמה או בפסק דין. 

הפרה של חלוקת הזמנים פוגעת בראש ובראשונה בילדים, שזקוקים לסדר וליציבות. למשל, אם הורה לא מחזיר את הילדים בזמן או מבטל מפגש באופן קבוע, זה יערער את בטחון הילדים ועלול אף להביא בסופו של דבר לפנייה לבית המשפט לצורך אכיפת ההסדר. בתי המשפט רואים בחלוקת זמני השהות זכות של הילדים לפני שהיא "זכות של ההורה", ולכן מתייחסים בחומרה להורה שמפריע להתנהלות התקינה (עד כדי סנקציות, ואף שינוי הסדרי משמורת במקרים קיצוניים).

חלוקת הימים צריכה להיות מותאמת לילדים – לגילם, לסדר היום שלהם (בית ספר, גן, חוגים) ולצרכים המיוחדים שלהם. למשל, אם ילד מתכונן לבחינות הבגרות, אולי יעדיף להיות רוב השבוע אצל הורה אחד כדי להתרכז. אם ילדים קטנים מאוד ייתכן שיצטרכו לעבור בין ההורים לעיתים תכופות יותר, זאת כדי שלא יאלצו להתגעגע זמן רב. 

המטרה היא גם לחלק את סופי השבוע, חופשות בית הספר והחגים בצורה הוגנת: בהסכם משמורת משותפת טוב יוגדר למשל שההורים מתחלפים בחגים (חג אחד הילדים עם האם, בשנה הבאה עם האב, וכן הלאה), מחלקים את חופשת הקיץ, וכו'.

מה כולל הסכם משמורת משותפת?

כאשר שני ההורים מגיעים להבנה שהם רוצים בחלוקת אחריות שווה על הילדים, נהוג ומומלץ לעגן זאת באמצעות הסכם משמורת משותפת (הסכם הורות) ולהיעזר בשירותיו של עורך דין המתמחה בתחום זה. מדובר בחוזה ביניהם המסדיר בפירוט את כל ההיבטים של גידול הילדים במתכונת של משמורת משותפת, ומקבל תוקף משפטי מחייב.

הסכם משמורת משותפת יכלול בדרך כלל את הנושאים המרכזיים הבאים:

• חלוקת זמני השהות – פירוט מדויק של הימים והשעות בהם הילדים שוהים אצל כל הורה. למשל, אילו ימים בכל שבוע אצל איזה הורה, כיצד מחולקים סופי השבוע, מי אחראי לאיסוף והחזרה של הילדים, וכיצד חולקים חגים וחופשות בית הספר. ההסכם יקבע גם התנהלות במקרים מיוחדים (למשל, מה עושים אם אחד ההורים יוצא לחופשה ללא הילדים, או במקרה חירום רפואי אצל אחד ההורים).

• סידורי מגורים וקרבה – בהסכם ייתכן ויופיע סעיף שבו ההורים מתחייבים לגור במרחק גיאוגרפי מסוים זה מזה (למשל, באותה עיר או באזור מסוים), על מנת לאפשר את המשמורת המשותפת ללא פגיעה בשגרת הילדים. לעיתים ההורים יתחייבו לא לעבור דירה למקום מרוחק ללא הסכמת ההורה השני או אישור בית משפט.

• אחריות הורית והחלטות – ההסכם יגדיר שהמשמורת משותפת משמעותה שני ההורים אפוטרופוסים שווים ומחליטים יחד בענייני חינוך, בריאות, חוגים, וכד'. ניתן לפרט מנגנון ליישוב מחלוקות: למשל, הסכמה ללכת לגישור אם ההורים לא מסכימים בנושא מסוים, או חלוקת תחומי אחריות (למשל: האם תחליט בנושא בריאותי דחוף אם אין אפשרות ליצור קשר עם האב, וכד'). לרוב, משום ששני ההורים נשארים אפוטרופסים טבעיים, כל החלטה מהותית לגבי הילדים חייבת בהסכמה הדדית, אלא אם כן בית המשפט קבע אחרת.

• חלוקת הוצאות הילדים – חלק מרכזי בהסכם הוא ההיבט הכספי. ההורים יסכימו כיצד מתחלקות ההוצאות השוטפות והחריגות על הילדים. פעמים רבות, בהסכם משמורת משותפת, קובעים שההורים יפתחו חשבון משותף או מנגנון שיתוף להוצאות גדולות (כגון חוגים, ביגוד, רפואת שיניים, וכד') ויתרמו אליו בחלקים מוסכמים. נושא דמי המזונות גם יוסדר: ייתכן שההורים יחליטו על סכום מופחת משמעותית (בהתאם לזמני השהות), או אפילו על פטור ממזונות והתחייבות שכל צד נושא בעלויות שלו – אך כאמור, כל הסכמה כזו טעונה אישור בית המשפט אשר יוודא שהיא הוגנת כלפי הילדים.

• שינויים בעתיד – ההסכם יכול לכלול סעיפים למקרה של שינוי נסיבות: למשל, מה קורה אם אחד ההורים מעוניין לעבור לעיר אחרת? מה אם אחד ההורים נישא מחדש ומקים משפחה חדשה – האם זה משפיע על החלוקה? סעיפים אלו מיועדים לצפות פני עתיד ולהקטין סכסוכים אפשריים. כמובן שגם ללא סעיף מפורש, לכל הורה שמורה הזכות לפנות בעתיד לבית המשפט ולבקש שינוי בהסדרי המשמורת אם יש הצדקה (נסיבות מהותיות שהשתנו, טובת הילד וכו').

• כל נושא נוסף לפי נסיבות המשפחה – ישנם זוגות שמכניסים להסכם התחייבויות ערכיות (למשל, לשמור על קשר מכובד אחד עם השני מול הילדים, לא להסית את הילדים נגד ההורה השני וכו'), דרכי ענישה וחינוך מוסכמים, וכדומה. כל עוד זה לא נוגד את טובת הילדים או את החוק, ניתן לכלול בהסכם כל פרט שחשוב להורים להסדיר.

לאחר שההורים גיבשו והסכימו על סעיפי ההסכם, יש להגישו לאישור בית משפט לענייני משפחה (או לבית דין רבני, אם ההסכם הוא חלק מתיק גירושין שם). בית המשפט יעבור על ההסכם ובדרך כלל יאשר אותו וייתן לו תוקף של פסק דין, ובלבד שהשופט נוכח שהוא אכן משרת את טובת הקטינים. 

אישור בית המשפט חיוני – בלי זה, ההסכם אינו מחייב משפטית. מרגע שהוא אושר, שני ההורים חייבים לפעול לפיו, וכל חריגה תהווה הפרת צו בית משפט. כמובן, ההורים רשאים בהמשך, בהסכמה, לשנות ביניהם גמישויות קטנות (למשל להתחלף בסופשבוע ספציפי), אך המסגרת הבסיסית מחייבת. אם רוצים לשנות באופן קבוע את ההסדר, יש צורך או בהסכם חדש ומאושר, או בהחלטת בית משפט.

מתי ולמה כדאי לפנות לעורך דין משמורת משותפת?

עריכת הסכם משמורת משותפת וקביעת הסדרי גידול הילדים לאחר גירושין הם תהליכים מורכבים ורגישים. מומלץ מאוד להיעזר בעורך דין לענייני משפחה בעל ניסיון במשמורת ילדים, כבר בשלבים הראשונים של הליך הפרידה. עורך דין מומחה יוכל להסביר לכם את הזכויות והאפשרויות, לייעץ מהו ההסדר הטוב ביותר עבור ילדיכם, וללוות אתכם בניסוח ההסכם או בניהול ההליכים בבית המשפט.

ראשית, יש לזכור כי לפני הגשת תביעה בענייני משמורת, החוק מחייב לעבור הליך של גישור/יישוב סכסוך בבית המשפט. עורך דין טוב ידריך אתכם כיצד להתכונן לפגישת המהו"ת (מידע, היכרות ותיאום) במסגרת יישוב הסכסוך, ואיך להציג את עמדתכם לגבי הילדים בצורה העניינית ביותר. הוא גם יידע לייעץ לכם אם עדיף להגיע להסכם פשרה עם הצד השני או שהתיק שלכם מצריך הכרעה שיפוטית.

במהלך ניסוח הסכם משמורת משותפת, עורך דין מנוסה יוודא שלא מפספסים שום פרט חשוב – החל מחלוקת הזמנים המדויקת, דרך חישוב הוצאות הילדים, ועד סעיפים לעתיד. הוא ידע לשאול אתכם את השאלות הנכונות ולתרגם את זה לסעיפים ברורים בהסכם. עורך הדין גם ידאג שההסכם יהיה בר-אישור בבית המשפט – כלומר הוגן וסביר, כך שהשופט יתרשם שהוא עומד בטובת הילדים וייתן לו תוקף ללא בעיות.

אם העניין מגיע לבית משפט (למשל, אם אין הסכמה בין ההורים על המשמורת), ייצוג משפטי הוא כמעט הכרחי. עורך דין ייצג אתכם בדיונים, יגיש את הטיעונים והראיות (כגון תסקירי סעד, חוות דעת מומחים אם צריך, וכד') וישמור על האינטרסים שלכם כהורים. הוא יידע גם להתמודד עם טענות הצד השני – למשל, אם נטען שאינכם כשירים למשמורת משותפת, או בכל מחלוקת אחרת – בצורה מקצועית ומשכנעת. במצבים של סכסוך בין ההורים, עורך הדין יכול לסייע למתן את ההתנגשות ולנסות להגיע לפתרונות יצירתיים ששמים את הילד במרכז.

לבסוף, ראוי להתייחס גם לפן הרגשי: הליך גירושין וסידורי משמורת הוא מאתגר נפשית עבור ההורים. עורך דין טוב משמש לעיתים קרובות גם כדמות תומכת ומייצבת – הוא יכול להרגיע חששות, להסביר מה מציאותי לצפות, ולוודא שאינכם מוותרים על מה שחשוב באמת.

לסיכום, בכל התלבטות בנושא משמורת ובפרט משמורת משותפת – מומלץ לקבל ליווי משפטי. כך תוכלו להבטיח שההסכם יהיה מקצועי, שהזכויות שלכם כהורים לא ייפגעו ושטובת ילדיכם תישמר במלואה.